פסק-דין בתיק ת"א 767/08

שתי תביעות הדדיות שהוגשו בקשר לתאונת דרכים שארעה ביום 23.11.07 בכביש בין אשדוד לאשקלון, בסמוך לצומת "פרי-אור", בין רכב מסוג מאזדה 3, בו נהג הנתבע מס' 1 בת.א. 1467/08 (רכב השייך לתובעת בת.א. 767/08 ויכונה להלן לשם הנוחות: "רכב התובעת") ורכב מסוג מאזדה 323, בו נהג הנתבע בת.א. 767/08 (אשר בוטח על ידי התובעת בת.א. 1467/08).

התביעה בת.א. 767/08 הינה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה, שעה שהרכב הוכרז כ"אובדן כללי". התביעה בת.א. 1467/08, הינה תביעת שיבוב בגין התשלום ששולם על ידי חברת הביטוח לבעל הרכב הנתבע, כאשר גם רכב זה הוכרז כ"אובדן כללי".

לגרסת נהג רכב התובעת בעדותו, הוא נסע בנתיב הימני מדרום לצפון ולקראת צומת "פרי אור" הוא התכוון לפנות שמאלה. הוא האט את מהירות נסיעתו, והמתין עד אשר רכב הנתבע שנסע מאחוריו יעקוף אותו. לטענתו, החל בהאטה ובמקביל אותת שמאלה. בשלב זה, פגע רכב הנתבע ברכב התובעת, העיף את רכב התובעת ימינה והרכב פגע במעקה הבטיחות.

נהג רכב התובעת טען, כי לא החל בביצוע הפנייה שמאלה. להערכתו, היה במרחק של כ- 200, 300 מטרים מהצומת.

בחקירתו הנגדית טען, כי לא החליט לפנות שמאלה באופן פתאומי. כוונתו היתה לערוך פניית פרסה בצומת. לדבריו, הנוסעת ברכבו קיבלה טלפון שהם צריכים לאסוף מישהו. לטענתו, את שיחת הטלפון קיבלו מספר דקות קודם לכן, ולא היה מדובר בהחלטה רגעית לבצע את הפנייה.

נהג רכב התובעת הסביר, כי רכב הנתבע נסע מאחוריו במהירות ולכן החליט שלא לפנות שמאלה, אלא להאט ולהמתין עד אשר רכב הנתבע יעקוף את רכבו, ואזי לערוך את הפנייה שמאלה, שכן לא היו רכבים נוספים מלבד רכב הנתבע.

נוסעת ברכב התובעת העידה, כי באזור תחנת הדלק קיבלה שיחת טלפון מחברה שביקשה לאסוף אותה. היא המשיכה בשיחת הטלפון והנהג המשיך בנסיעה. לגרסתה, היו בנתיב הימני ולפתע נפגע הרכב בו ישבה ונזרק לכיוון מעקה הבטיחות. בחקירתה הנגדית טענה, כי עדיין היו בנתיב הימני ונהג הרכב האט על מנת לבצע הפניה.

הנתבע מסר בעדותו, כי נסע בנתיב השמאלי, לאחר שעקף מספר רכבים. המשיך באותו נתיב וממש לפני הפנייה למפעל "פרי אור" הרכב שהיה בנתיב הימני ונסע מאד מאד לאט, התחיל לפנות שמאלה לכיוון הנתיב בו הוא נסע. הוא ניסה לבלום אך פגע באותו רכב.

לעדותו של הנתבע, הוא נסע במהירות של כ- 90 קמ"ש ואילו רכב התובעת נסע במהירות איטית מאד. הנתבע עמד על כך שרכב התובעת נכנס אל תוך הנתיב בו נסע.

התובעת הגישה חוות דעת של מומחה, חוקר תאונות דרכים. לפי חוות דעתו של המומחה, הואיל ודופן שמאל של רכב התובעת לא ניזוקה, ניתן ללמוד כי הרכב לא סטה שמאלה. הנזק התאונתי הינו בחלק האחורי בשל תאונת חזית אחור. המומחה סבור כי לפי נסיבות המקרה, הנתבע אשם בתאונה.

בעדותו בבית המשפט מסר המומחה מטעם התובעת, כי ביקר במקום כשנתיים לאחר האירוע, בשעות היום (בעוד שהתאונה ארעה בלילה). העד טען בחקירתו הנגדית, כי הנזק ברכבים מלמד על פגיעה חזית באחור, עם נטיה קלה שמאלה של רכב הנתבע, אותה הוא מייחס לניסיון הנתבע לחמוק מהתאונה ברגע האחרון.

לפי מיקום מעקה הבטיחות ומיקום העצירה של רכב התובעת בסמוך למעקה הבטיחות, סבור העד כי התאונה ארעה במרחק של מאות מטרים מהצומת.

לעיונו של בית המשפט הוגשו גם תצלומים של הנזקים שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונה וכן תצלומים של הצומת שבסמוך לה ארעה התאונה.

לאחר ששקלתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש לקבל את גרסת נהג רכב התובעת, ביחס לנסיבות התאונה, ובכלל זאת לגבי הסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת הנוגעת לשאלה, האם סטה רכב התובעת שמאלה ונכנס לנתיב נסיעת רכב הנתבע.

שני הנהגים המעורבים בתאונה העידו לפי מיטב זיכרונם לגבי נסיבות המקרה. יש קושי להעדיף את עדותו של מי מהעדים, על פני האחר, שכן התרשמתי כי כל אחד מהנהגים תאר את מצב הדברים, כפי שהוא משחזר אותו בדיעבד, לאחר מספר שנים ממועד התאונה.  

במאמר מוסגר יוער, כי בכתב התביעה בת.א. 1467/08 נטען, כי רכב הנתבע נסע בנתיב ימני ולפניו נסע רכב התובעת, כשלפתע החל רכב התובעת להאט עד כדי הפרעה לתנועה ומשכך החל רכב הנתבע בביצוע עקיפה משמאל ואז הגיח רכב התובעת מהנתיב הימני וסטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבע. כלומר, בכתב התביעה קיימת הודאה לפיה רכב הנתבע אכן נסע בתחילה בסמוך לאירוע בנתיב הימני. גרסת הנתבע בעדותו אינה תואמת הנטען בכתבי הטענות, שכן על פי העדות, הנתבע לא שינה את נתיב נסיעתו ולא ביצע עקיפה מימין לשמאל, אלא נסע בנתיב השמאלי.

מכל מקום, במקרים כגון זה, יש לתת משקל של ממש לראיות החיצוניות, הקשורות למיקום הנזקים ברכבים המעורבים וטיב הנזקים וכן למיקום הרכבים לאחר התאונה, לרבות לעובדה, עליה אין חולק, לפיה רכב התובע ניזוק גם ממעקה הבטיחות המצוי מימין לכביש.

הנזק לרכב התובעת הנו בחלק האחורי. היעדר נזק בדופן שמאל אכן מחזק את הטענה, כפי שהועלתה בחוות דעת המומחה מטעם התובעת, לפיה הרכב לא היה בסטייה שמאלה. הדיפת הרכב לעבר מעקה הבטיחות מימין, כאשר הנזק לרכב ממעקה הבטיחות מצוי בצד ימין של הרכב, והימצאות הרכב בסמוך למעקה הבטיחות בתום התאונה, גם הם מחזקים את הגרסה לפיה הרכב היה עדיין בנתיב הימני ולא היה במצב של מעבר שמאלה, כשהוא פונה לכיוון הנתיב השמאלי. צורת הנזק בחלק האחורי של רכב התובעת מתיישבת עם מצב דברים שבו סוטה רכב הנתבע שמאלה, על מנת לחמוק מפגיעה ברכב שנסע לפניו.

לא התרשמתי כי מדובר היה בהחלטה רגעית לערוך פנייה שמאלה בצומת, ואינני סבור כי נהג רכב התובעת סטה בפתאומיות לעבר הנתיב השמאלי. אין מחלוקת, כי רכב התובעת נסע באיטיות עוד קודם לרגע התאונה, וברור כי נסיעה איטית זו מטרתה היתה להכין הרכב לקראת הפנייה שמאלה. הנסיעה האיטית קודם לתאונה מתיישבת עם גרסת נהג רכב התובעת, לפיה המתין עד אשר הרכב שאחריו יעקוף אותו.